החלטה בתיק ת"ת 49493-07-12

1.      העניין שבפני, בקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהוצאות הליך זה.

2.      להלן השתלשלות ההליכים עד כה:

                                 א.         התובענה הוגשה כתובענה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה, תיק הוצאה לפועל אשר מספרו 16-02754-12-8.

                                  ב.         עיקרה של התובענה, תובענה על סך 1,356 ש"ח, בגין חשבון חשמל משנת 2006, לפי חוזה 2651386, אשר הופק עבור "דאוד כרים ניר".

                                  ג.          הנתבעת הגישה התנגדות מטעמה, וטענה כי אין לה קשר לחשבון נשוא התביעה, לא התחייבה על פי חשבון הצריכה (אשר היה מופנה לחמה המנוח, אבין של בעלה הפרוד ממנה) וכי אין לתובעת כל עילת תביעה כנגדה.

                                  ד.         ביום 30.7.2012 הוריתי על מתן תשובת התובעת להתנגדות בתוך 45 ימים מאותו מועד.

                                 ה.         ביום 1.11.2012 הוגשה בקשת התובעת, למחיקת התובענה, תוך שהיא מציינת שפנתה לנתבעת על מנת להגיש בקשה מוסכמת למחיקת התובענה, ואולם נענתה בסירוב.

                                  ו.          משנמחקה התובענה פנתה הנתבעת, והלינה על כך כי ההליך היה בעייתי קלוקל ושגוי מתחילתו, ובשל כך סבורה היא כי יש לחייב את התובעת בתשלום הוצאות ההליך.

3.      לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין צורך, הצדקה או עילה לבטל את ההחלטה המורה על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

4.      לא בכל מקרה, מעביר בית המשפט את ההתנגדות לתגובת התובעת, אלא במקרים בהם לכאורה מתבקש כי התובעת תבדוק פעם נוספת את טענותיה, לאור טענות ההגנה אשר לא הועלו עד לאותו מועד. במקרה זה, לתובעת ניתנה ארכה בת 45 ימים לבדוק האם עומדת היא על תביעתה, והלכה למעשה (אם כי באיחור קל, של 15 ימים) הודיעה התובעת כי מבקשת היא למחוק את התובענה.

5.      לעמדתי לא רק שאין הצדקה להעניש התובעת על כך כי בדקה טענותיה פעם נוספת לאור טענות ההגנה, אלא ההיפך מכך. התובעת החליטה שלא לגרור את ההליך לקיומו של דיון (אשר היה קבוע לחודש פברואר 2013), ולהטריח את הנתבעת לבית המשפט לחינם, אלא הודיעה על מחיקת התובענה.

6.      טוענת הנתבעת, כי נדרשה להליך בשל שגגה אצל התובעת, ובשל כך סבורה היא כי מוצדק לחייב התובעת בהוצאות המשפט - ואולם מעיון בתיק בית המשפט, עולה כי מירב הפעולות אשר בוצעו על ידי הנתבעת ובא כוחה, נוגעות לשאלת החיוב בהוצאות.

7.      כאשר התובעת נדרשה להתייחסות לגופו, והחליטה לקצר את ההליך, כאשר ממילא נשאה באגרות והוצאות בשל הגשת התובענה, סבורני כי לא זהו המקרה בו יש לחייב תובעת בהוצאות ההליך; מתן החלטה שכזאת, יעודד נתבעים להמשיך בהליך גם אם להליך אין תוחלת (שכן ממילא, אם יבדקו עמדתם פעם נוספת וימחקו התובענה, ויהיו צפויים לחיוב בהוצאות, הרי שאין טעם בהתייחסות כאמור).

8.      לאור האמור, הבקשה לביטול ההחלטה המורה על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות - נדחית.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.